עומדים לאטום את הגג שלכם? הנה מה שאתם חייבים לדעת!

עומדים לאטום את הגג שלכם? הנה הדברים שאתם חייבים לדעת!

לקראת איטום הגג שלכם – כל מה שאתם צריכים לדעת

האם לאחרונה אתם סובלים מבעיות של נזילה דרך הגג? האם אתם שוקלים להתחיל בעבודות של איטום גגות? האם אתם מחפשים פתרון מתאים לבעיה? אם כך, חשוב מאד שתקראו את המאמר שלנו לפני שתעשו צעד נמהר מידי. חלק מהאנשים מואצים את עצמם מנסים לפתור את בעיית האיטום לבדם, או פונים לגורם חובבני מידי שיעשה זאת עבורם. אנחנו הגענו לעשות קצת סדר, כדי שתבינו מהם הדגשים החשובים ביותר בעבודות הללו.

המדריך המלא לאיטום הגג

  • זיפות גגות טוב מתחיל בהתאמה – ההתאמה צריכה להיות בכמה רמות שונות. ראשית, עבודת איטום גגות צריכה להתחשב תמיד בסוג הגג עצמו. יש חומרי איטום שיתאימו לגגות הבטון, יש שיתאימו לגגות הרעפים, וכיו"ב. מעבר לכך, חובה גם להתחשב בשיטת האיטום הישנה יותר שיש על הגג. הסיבה לכך היא שחומרי האיטום לא יגיבו היטב לחומרים שאינם דומים להם, ולכן חובה שההתאמה כאן תהיה מושלמת.
  • מהו החומר הטוב ביותר? – זו שאלה מעניינת שקשה יחסית לענות עליה. מבחינת יעילות באופן כללי, אין שום ספק כמעט שהיריעות הביטומניות חשובות כיום לפתרון מוביל. עם זאת יש לזכור את הסעיף הקודם – האיטום הטוב מתחיל בהתאמה. יש גגות שעבורם היריעות הביטומניות לא בהכרח יתאימו – ואז כדאי כמובן לנסות חומרי גלם אחרים.
  • יש חשיבות אדירה לקבלן – למעשה, זה מה שיכריע את כל גורלה של העבודה שלכם. אם תשכילו לבחור קבלן מתאים עבור איטום גגות, תוכלו באמת ליהנות מעבודות איטום ברמה גבוהה מאד. אל תשכחו כי מקצוענותו של הקבלן יכולה להימדד בכמה פרמטרים שונים: שנות הניסיון שלו, המלצות באתרי אינטרנט, המלצות ממכרים, וכן הרצינות שהוא הפגין לכל אורך התהליך של הקשר עמכם. אל תתביישו לבצע השוואות בין כמה קבלני איטום – שהרי זו לא עבודה שעושים בכל יום ויש לה משמעות אדירה.
  • האם אפשר לטפל בבעיה לבד? – ברמת העיקרון זה אפשרי, והאינטרנט מלא במדריכים מצולמים, שישמחו להסביר לכם איך תוכלו לבצע בעצמכם עבודה של איטום גגות. עם זאת כדאי לזכור שאם אין לכם כלל ניסיון קודם בשיפוצים, עדיף לוותר על כך – ובמקום זה ליצור קשר עם איש מקצוע שיגיע ויטפל בבעיית האיטום במהירות.
  • כמה זמן הטיפול לוקח? – תלוי כמובן בסוג הבעיה עצמה שבגללה אתם מעוניינים בכלל לבצע את עבודות האיטום. יש עבודות פשוטות מאד שיכולות להימשך שעות בודדות. יש בעיות מורכבות יותר שידרשו בין יום ליומיים של עבודה – ויש פרויקטים שאף עלולים להימשך מספר ימים.

ולכן כדאי לפנות מראש

לפי כל מה שכתוב כאן, כדאי תמיד לזכור כי את ההזמנה של קבלן עבור איטום גגות, ובכלל את הביצוע של העובדות הללו כדאי לתאם לקיץ. אז הכל נינוח יותר, יש פחות לחץ על קבלני האיטום עצמם – ואתם תקבלו עבודה בסטנדרטים מעולים.

 

בטהובן – האיש והמנגינה

בטהובן – הקשר לתקופה הקלאסית:

בתקופה הקלאסית יש תקופת נגד להפרזה והקיצוניות הבארוקיים, והיא מתאפיינת במוסיקה פשוטה יותר מבחינה מלודית. המלודיות קליטות יותר. המרקמים פשוטים יותר והיא חותרת אל איזון. זהו רגש שנשלט על ידי השכל. בד בבד עם ההתנערות מהאידיאלים הקיצוניים של הבארוק, ישנו תת זרם שחלחל מהבארוק בתקופה הקלאסית – הסגנון הרגשני.

קארל פיליפ עמנואל באך, בנו השלישי של יוהאן סבסטיאן באך, החזיק בסגנון הרגשני – כל מיני רגשות שבאים בפרץ אחד. כדי להשיג את הגיוון הרגשי, הפראזות המוסיקליות נטו להיות קצרות, והתבניות הריתמיות משתנות. מבחינה דינאמית (הvolume, פורטה-פיאנו) , הסנגון הרגשני נטה לשחק עם העוצמות וזהו אפקט אופייני לכך.למוסיקה של קארל פיליפ עמנואל באך יש אופי מאוד רציני, בניגוד למוסיקה הגאלנטית בת תקופתו (מוסיקה יותר קלה וקליטה).אם נקשיב לסונטה הפרוסית מס'1 של קארל פיליפ עמנואל באך נשים לב למעברים מוזרים, כמו אלתוריים.

נבחן את מופעי הזרם הרגשני במוסיקה הקלאסית הקנונית הוא היידן. נקשיב לסימפוניה 101 (השעון) של היידן. קלילות, פשטות (גאונית) נקשיב להיידן כשהסגנון הרגשני ניכר בהלחנתו – סימפונית הפרידה – ניכר בה יותר רצינות, איזו סערה פנימית ביחס לקלילות של סימפונית השעון.

דוגמא יותר פשוטה היא מוצרט . נתבונן במוצרט ה'רגיל', עם המלודיות הקליטות שלו , והאווירה הכביכול לא רצינית, שמחפשת אחרי התענוג – סיום קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר :עליז, סמטרי, אלגנטי,שלאגרי – מושלם, אפשר לשיר כמעט כל ושא. יש משחק בין הפסנתר לשאר התזמורת.

ומנגד, בקונצ'רטו 488 (תנועה 2) ניכרת השפעת הזרם הרגשני אצל מוצרט – יותר מהורהר, קודר, ו..רגשני.

לוודיג ואן – בטהובן (1770-1827) מ1816 הוא מלחין בסגנון הרומנטי, אך הוא אינו זונח מאפיינים קלאסיים. את ערכי המהפכה הצרפתית של חירות,שוויון ואחווה הוא מקבל בהתלהבות עצומה, והם מובילים אותו לשינוי בו החברה שמה במרכז את האומן – הוא אינו משרת, אלא שווה ולפעמים אף נעלה לרוזנים ואצילים. מוצרט והיידן לא שונים ממשרתים, היידן בחוזה שלו היה נדרש לטפל בפאות נגני התזמורת. בטהובן ראה את האתנן על יצירתו כמובן מעליו. הוא לא הודה לפטרונים שלו, ולפעמים גם זלזל בהם בצורה מופגנת. "מה שאתה [בטהובן לנסיך] זה בגלל הנסיבות האקראיות של הולדתך…ישנם ויהיו אלפים כמוך, אבל בטוהבן אחד ויחיד"

הרומנטיקה של בטהובן תתאפיין בהרחבת היצירות המוסיקליות. קיצונות דינאמית (אפקטים של פיאנו פורטה) פער בין יצירות מונומנטליות ענקיות (תזמורת ומקהלה) מול יצירות קטנות לפסנתר, הכנסה של רעיונות חוץ מוסיקליים ליצירות. בטהובן נמנע מלשבור פרקים באמצע. בטהובן יחליט שהוא עובר בין הפרק השלישי לרביעי בסימפוניה V מבלי לעצור. ההחלטה להכניס את הקול האנושי כמדיום אינסטרומנטלי היתה של בטהובן.

בטהובן דחה כל גילוי של סנטימנטלית. בשעה שנגינתו הייתה מביאה את השומעים לדמעות, היה אומר עליהם 'טפשים. אמנים עשויים מאש: הם אינם בוכים'. בשונה ממוצרט והיידן (היידן כתב 104,105 סימפוניות, מוצרט כתב 41) בטהובן כתב 9 סימפונית (הוא נלחם בכתיבה: את החמישית לקח לו 5 שנים לכתוב.)

אף פעם לא עולה על דעתו של בטהובן להתייחס למוסיקה שלו כאל צלילים בלבד. כאל 'אוויר שזז'. בטהובן לא סבר כך מעולם. עוזרו של בטהובן, שינדלר, טען שבטהובן אמר לו על החמישית "הגורל מתדפק על הדלת" ועוד אמר על אחת מיצירותיו שהיא תיאור של דיכאון "התקופה ההיא בה כתבתי את הסונטות שלי היתה יותר פיוטית מהתקופה בת זממנו…כל אדם היה מרגיש ..את מעמקי הנפש..מלנכוליה…בלי שאיזה כתובת תהיה כתובה על זה"

בטהובן טוען שכשהוא כותב מוסיקה הוא רואה תמונה שאצל המשורר תהפוך לשיר, ואצלו ליצירה מוסיקלית. הסונטה אפסיונטה שלו – מאוד דרמטית. הסימפוניה החמישית של בטהובן הפכה להיות סמל של התמודדות עם הגורל. נבחין בצלילים עצמם , אלה לא המהלכים האלגנטיים של מוצרט, יש בפתיחה עצמה משהו חזק, קשוח.

 

אגמונט, מחזה של גתה על אומץ לב – יצירתו של בטהובן (שעוסקת במחזה?) כוללת מוטיבים כאלה – מכה קשוחה, מענה דמוי תפילה (כלי הקשת). ההמשך טעון ברגש, מרגישים שיש סיפור מאחורי המלודיה . את אותה התעסקות בגורל, ניתן לראות גם בסונטה הפתאטית של בטהובן באופן מיקרוסקופי.

ורדי הושפע מאותם רעיונות – 'כוחו של גורל', פתיחה לאופרה כלשהי, נותן שם ומתייחס לגורל.

לא מדובר כאן בעניין ביוגרפי של אדם יחיד. הגורל – אותו כוח בלתי מובן, תקיף ואטום – מופיע בתרבות האנושית משחר ימיה. האדם תמיד ניסה להתמודד עם הגורל, רוב הגיבורים הטראגיים היווניים התמודדות עם הגורל והפסידו.

את כל היצירות הבשלות שלו, בטהובן כתב באמצעות שמיעה פנימית – היות והוא הלך והתחרש. עד לסוף המאה ה18 בטהובן היה הגאון הצעיר היהיר שמודע לכוחו, עתידו הכלכלי היה מובטח, וכוירטואז-סולן הוא היה כוכב ידוע בקרב החברה הגבוהה הוינאית. הוא עמד חסר אונים מול מכת הגורל הפרטית שלו – החרשות. בתחילה, התחרשותו מפורשת כפיזור נפש, בלבול קל. ב1800 היא הלכה והתגברה עד שבטהובן הדיר את עצמו מכל מפגש חברתי, והוא מפסיק גם להופיע כפסנתרן. הכאב הנפשי הזה היה עצום, היות ובטהובן היה אדם גאה.

בטהובן – סמל לשינוי

בטהובן הוא סמל לשינוי במעמד המלחין. הוא התייחס לפטרוניו בזלזול. לולא החירשות שלו – הוא לא היה הבטהובן. בטהובן הוא ענק שצילו מוטל על התקופה הרומנטית כולה. כל מלחיני התקופה הרומנטית התייחסו אליו.

נתבונן בfur elise – הצורה היא מאוד מוסיקלית, ומאידך שם היצירה מכיל יסוד חוץ מוסיקלי. איך מדמיינים צורה במוסיקה? לשמן מדבר קצת על הסימטריה ועל השיקוף – ומדגים עם יונתן הקטן. לסימפוניות יש מבנה קבוע. החלק הראשון הוא בדרך כלל סונטה [צורה שיש בה סוג של דרמה. יש בה שני נושאים, שתי מלודיות, שאחת בקונטרסט עם הצורה השניה], השני בטמפו איטי יותר, השלישי הוא בסוג של ריקוד (המינואט, למשל, שראינו),

הסימפוניה החמישית –מאבק, תקווה,ספקות – ובסוף ניצחון

  • פרק ראשון – סונטה – הפתיחה, אחד מהמוטיבים הידועים שישנם, הוא סוג של 'כתובת אש'. בטהובן אמר למזכירו שינדלר שזה הגורל. כל הפרק הראשון בנוי ממוטיב זה. הנושא השני – מנוגד לנושא הראשון והוא רך יותר. מעבר מA לB וחזרה עליהם (מופיעה ב1:35). המשחק בין שני הנושאים, המאבק בגורל, מתפתחת שוב יחד עם הנושא השני ב3:00. בדקה 3:55 בטהובן מחליש את הווליום, רק כדי שהגורל יופיע שוב בעוצמה.
  • חלק שני – נושא ווריאצייה (7:11 הandante) ממשיך

אחרי המאבק הגדול הזה בגורל, יש סוג של נושא אחד והרהור עליו. הוא איטי יותר, שקט יותר, ובטהובן מכניס פה כלמיני סימני שאלה ואת מוטיב הגורל. בטהובן מעלה ספקות (ובורח מהן לתוך קלאשים בומבסטיים – סביבות 8:30). 9:55, שוב וריאציה על ההיסוסים שנענת לקראת 10:05 בגורל.

שאלות ותשובתות, תקווה. (2:30). והסיום (4:29) כמו עלייה לספֵרות רוחניות

 

  • פרק שלישי (בניצוחו של ברנשטיין)

בטהובן מחליט לחבר את הפרק השלישי עם הפרק הרביעי. אלמנט רומנטי לגמרי. פרק זה מתחיל בצורה די מחרידה. אם מקובל שהפרק השלישי הוא ריקוד, בטהובן עושה ממנו דרמה. סימני שאלה spooky-ים שמתגברים (1:00) לקראת הופעתו של הגורל (1:20) וברקע יש תחושה של ריקוד (1:45) שאינו הכי רקיד. זה 'ריקוד של שדים', שמכניס את אלמנט הכיעור (הנגנים מתבקשים לנגן אותו באופן גס) לתוך המוסיקה ( 2:03) בדקה 3:30 בטהובן מחזיר את A אבל בתזמור אחר, מפחיד יותר, בנגינת סטקטו קצרה. סיום ה'מסע' – נפתח בשימוש בטימפני, עם דרמה עצומה. ופתאום, כמו התפרצות וולקנית – הנצחון (0:40 לערך) בטהובן מוסיף טרומבונים (פעם ראשונה) ופיקולו – כדי להביא את הנצחון. אי אפשר כאן לעצור בין פרק שלישי לפרק רביעי (המעבר מתרחש בשלב זה, 0:53 לערך)

  • פרק רביעי – בטהובן לוקח את מוטיב הגורל והופך אותו למוטיב הניצחון (1:50)

נשמע בשלב זה שהסימפוניה עומדת להסתיים (בסוף הקטע 5/6) – ואז, out of the blue , בטהובן מחזיר את הפרק השלישי לכאן – הספקות, רוחות הרפאים ,חוזרות. שומן, בביקורת ידועה על הסימפוניה החמישית, מספר שילד בן חמש תופס אותו ואומר שזה מפחיד אותו. (1:55) מגמה של להגדיל את כל מה שהוא כתב ,

בטהובן, מאמצע החיים שלו ועד סופם, פתאום 'משחרר'. המוטיב הפותח של החמישית נוכח לאורך כל היצירה. יש לה מבנה ארכיטקטוני. באמצע חייו, בטהובן משחרר והוא פחות מחוייב להגיון מוסיקלי, או למבנים ארכיטקטוניים כאלה. נקשיב לפרק אחד מאותה תקופה – הקונצ'רטו לפסנתר (קונצ'רטוו הקיסר), שם בטהובן מחבר בין הפרק השני לשלישי – קופצים לפרק הרביעי בביצוע גוּלדה

סייע בהכנת המאמר אילן אביב – לינק לאתר שלו

כמו כן ניתן לצפות בעוד מספר מאמרים מעניים בהמשך.